<h1>רבינו יהונתן מלוניל — ר"ה</h1>
<h2>דף ב:</h2>
[ר"ה ל"ב ע"ב] אין מעכבין את התינוקות וכו', ביום טוב של ראש השנה קאי. שמא תאמ' כיון דלא מחייבינן בתקיעת שופר נעכב אותן שלא יתקעו, דהא תקיעה שאינה של מצוה היא, קמ"ל כיון דבני חיובא הן לבסוף ניחא לן שילמודו. ובגמ' מוכח שרינן להו להתעסק.
[ר"ה ל"ג ע"ב] והני מילי בקטן שהגיע לחינוך. כגון בר שבע ובר תמני, כיון דקרוב הוא לבר מצוה, לא מעכבין ליה מלתקוע. אבל אי לא לא, דהא ליכא שום מצוה בהאי תקיעה, ואיכא איסורא משום שבות שבת, וקטן אוכל נבלות ב"ד מצווין עליו להפרישו [יבמות קי"ד ע"א]. ואית דאמרי איפכא [לשון הרי"ף], דאי בר חינוך הוא אסור הוא לחלל את השבת, וכיון שתקע לו בר מצוה הוא מה לו לחלל את השבת. אבל אי לאו בר חנוך הוא מה לנו לעכב, יעשה מה שירצה, דאכתי הא לא הגיע לחנוך מצוה. והכי נמי לא מחנכינן ליה מלעבור על מצוה קלה כזו, שתקיעת שופר חכמה היא ואינה מלאכה.
<h2>דף ג:</h2>
[ר"ה כ"ו ע"ב] שווה היובל לראש השנה. יובל הוא יום הכפורים של שנת יובל, דכתי' [ויקרא כ"ה] תעבירו שופר בכל ארצכם וקראתם דרור בארץ לכל יושביה. לתקיעה שמצותו בשופר פשוט, ואע"ג דתקיעה זו לאו לתפלה ולא לזכרון, אלא לסימן שלוח עבדים והשמטת מכירת שדות, אפי' הכי כראש השנה בעי מיעבדה, וגמרי' לה בג"ש בפרק בתרא [ל"ג ע"ב] מבחדש השביעי שיהיו כל תקיעות חדש השביעי זו כזו. לברכות, דבעי מימר תשע ברכות (של) [ב]יום הכפורים (ו)של יובל. ור' יהודה סבי' ליה דבראש השנה נמי צריך לתקוע בכפופין, דהא יום הדין הוא, וכתעניות דמי, שהם עת צרה. וביובלות בשל יעלים, בפשוטין, דהא אינן אלא לשמחה, לשלוח עבדים ושדות שחוזרות לבעליהן.
<h2>דף י.</h2>
[ר"ה ל"ד ע"ב] בתשע שעות ביום יצא, אע"ג דאיכא הפסק ביניהם. מתשע בני אדם כאחת לא (לא) יצא, דתרי קלי לא משתמעי, ואפי' סבירא לן דמשתמעי בדבר החביב לו לאדם, אפי' הכי לא יצא, דבעי' תקיעה קודמת לתרועה ותרועה לתקיעה וליכא. תקיעות אין מעכבות וכו', מתקיעות וברכות דתעניות קאמ', דלא מעכבי אם לא שמען על הסדר, ואם יתריעו קודם תקיעה אין אנו חוששין בזה, ובלבד שיאמר כל שש מי שענה. אבל לא קאמ' משמנה עשרה, דההיא ודאי על הסדר צריך לאמרן, כדמפרש במגלה [י"ז ע"ב]. תקיעות וברכות של ראש השנה ויום הכפורים מעכבו על סדר תקיעות, כדאמרי' שאם שמען מתשע בני אדם כאחת לא יצא, וברכות מהאי טעמא דמפרש ואזיל (דרואי) [דראוי] לומר מלכיות תחלה והדר זכרונות והדר שופרות, וכיון שהברכות מעכבות ובעי' על הסדר, תקיעות נמי בעי' על הסדר.
